<h1>רבינו ירוחם נכ"ב ח"ה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בנים שילדה קטנה הרי הם כסימן והרי היא גדולה ואינה יכולה למאן דאין בנים בלא סימן ואפילו לא נמצאו לה חיישינן שמא נשרו פשוט ביבמות וכן כתב הרמ"ה ויש מפרשים כי זהו לפי דברי רב ספרא אבל לפי דברי רב זביד בנים ברוב אין מצויין בלא סימנים ולפעמים תלד בלא סימנים והוי לפי זה אם ילדה ולא נמצאו לה סימני' הוי ספק גדולה וכן פירשו בתוספתא ואינה יכולה למאן מכל מקום לענין קדושין ועונשין הוי ספק גדולה.
<h2>דף כג:</h2>
המקדש א' משתי אחיו' ואינו יודע אי זו קדש נותן גט לזו וגט לזו וכן ב' שקדשו ב' אחיו' זה אינו יודע אי זו קדש וזה גם כן זה נותן ב' גיטין וזה נותן ב' גיטין וכל זה אפילו לא הוכרו מעולם שאין מסורין לביאה דכבר כתבנו למעלה דקידושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין וכל שכן הוכר ולבסוף נתערבו פשוט ביבמות ובקידושין.
<h2>דף לד:</h2>
מיאנה בבעלה בקטנותה ונשאת לשני בתוך שלשה חדשי' וילדה הולד דשני הוי והרי הוא בנו לכל דבר פשוט ביבמות וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף מז:</h2>
ישראל משומד שקדש קדושיו קדושין פשוט ביבמות ומוכח בקדושין. וכן כתבו התוס' כההיא ודילמא ישראל משומד שאני וכו'.
<h2>דף נז:</h2>
בת שלשה שנים ויום אחד מתקדשת בביאה פשוט בקדושין. ודוקא על ידי אביה אבל פחות מכאן אין ביאתה ביאה.
<h2>דף עב.</h2>
טומטום שקדש חוששי' לקדושיו וצריכה ממנו גט אלא שאין ממיתין על ידו. נתקדש קדושיו קדושין וממיתין על ידו פשוט ביבמות וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף קו.</h2>
אין ממאנין אלא אם כן מכירין את הקטנה, ולפי' כותבין גט מיאון ואף על פי שאין מכירין שכבר הכירו הדיינים שמיאנ' בפניהם וההכרה על פי נשים ואפילו אשה וקרוב פשוט ביבמות.
<h2>דף קז.</h2>
ממאנת ארוסה ונשואה בפני הבעל ושלא בפני הבעל וממאנת וחוזרת וממאנת רוצה לומר אם נשאת לאחר בקטנותה פשוט ביבמות.
<h2>דף קז:</h2>
מיאון בשנים ואין צריך שלשה כך פשוט ביבמות ושם פשוט דאין צריכין מומחין ולכך אמרינן דממאנת שלא בבית דין רוצה לומר שלא במומחין.
כל תינוקת שהשיאוה אמה ואחיה יכולה למאן כי זו היא קטנה הממאנת. ואם אין בה דעת כל כך שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן אפילו השיאוה אמה או אחיה לדעתה, אבל אם יכולה לשמור קדושיה אם השיאוה לדעתה צריכה למאן ואם השיאוה שלא לדעת(א)[ה] אינה צריכה למאן פשוט.
אם היא קטנ' כל כך שאם נותנין לה אגוז זורקו צרור נוטלו שאינה מבחנת בין זה לזה ונתקדש' על ידי אחיה ואמה והיא יתומה אינה צריכה למאן קודם שמבחנת בין זה לזה פירו' כשנותנין לה אגוז ונוטלו צרור וזורקו ונתקדשה על ידי אחיה ואמה צריכה למאן קודם שתגדל פשוט בגיטין. ולגרסת רי"ף אם הגיעה לכלל פעוטות כבת שבעה צריכה למאן.
בראשונה היו כותבין גט מיאון לא צבינא ביה ולא רעינא בי' ולית אנה בעיא לאתנסבא ליה, כיון דחזו דנפיש דבורא ואתי לאיחלופי בגט דעלמא התקינו הכי ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני בפלוני בעלה באנפנא פשוט ביבמות.
<h2>דף קח.</h2>
טופס גט מיאון בכך וכך ימים לירח פלוני שנת פלו' וכו' למנין שאנו מונין בו בכאן במקום פלוני איך פלני' בת פלני אתיא קדמנא לבי דינא וכך אמרה דפלוני אחי הטעה יתי וקדש יתי לפלוני בר פלוני ואנא הויתי ינקתא ולא הוה ידענ' ביה וכען לא ניחא לי דאהוי לההוא גברא ולא רעינא ביה ולא סבינא ביה ולא צבינא להתנסבא ליה ובדקנו בתר פלו' דא ועדין היא קטנה וכיון דחזינא דאמרת פלונית דא בדין ענינא כתבנא לה גט מיאונין ויהיבנא לה להתנסב' לכל גבר די תצביין כדת משה וישראל וחותמין שלשה דיינים כל זה נמצא לרבינו גרשון ז"ל.
אי זהו מיאון אמרה אי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי ואפילו יושבת באפריון מבית אמה לבית בעלה ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי ואפילו אורחים מסובין בבית בעלה והיא עומד' ומשקה עליהם ואמרה אי איפשי בפלוני ואפילו שגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו והביאה משלה ואמרה אי איפשי בפלו' בעלי הרי זה מיאון. וכן אם עמדה ונשאת לאחר נשואי השני הן הן מיאון לנשואי ראשון. והוא הדין נמי אם לא נשאת לשני אלא שנתקדשה דהן הן קדושיה הן הן מיאוניה ואפילו נשאת לראשון בנשואין וכ"ש אם אין לה עם הראשון כי אם קדושין. וכן אם אמרו לה הנשים הנה בעליך שבא ואמרה להן יהא בעליכ' שלכם אין לך מיאון גדול מזה פשוט וכן כתב הרמ"ה.
יתומה קטנה אפילו יש לה כח לזכות לעצמה כשדעת אחרת מקנה לה אין לה כח להקנות עצמה לבעלה דאין מעשה קטן כלום פשוט בקדושין ובכמה דוכתי.
הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה. נתן לה גט היא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה. נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאח' ונתאלמנה או נתגרש' מותרת לחזור לו דאתיא מיאון דידיה ומבטל גיטא דידה. מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנ' או נתגרש' אסורה לחזור לו דגט אחר מיאון אסרה ולאו דוקא נתאלמנה או נתגרש' מן השני אלא אפילו מיאנה בו בשני אסורה לחזור לראשון דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטה דידיה ואפילו לא שלש' בגיטין וכל שכן אם שלשה בגטין דנראית כגדולה אם כן הממאנת באיש ונשאת לאחר וגרשה ונשאת לאחר ומיאנה בו היוצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו. ומה שאמרנו דלא אתיא מיאון דחבריה ומבטל גיטה דידיה ואסור' לראשון כמו כן אסורה לאחיו של ראשון כי כמו שאסורה לו כך אסורה לאחיו דגזרי' אחיו אטו הוא דאסור משו' דמכרת בקריצותיו וברמיזותיו ואם תתירנה לו אחר שתמאן בשני הוא יעשה עמה שתמאן בשני ולפיכך אסורה לו. ויש מיאון לאחר מיתה אבל בשניה לא כגון שהיתה אשת אחי אמו ונשאה אחיו מאביו ומת בלא בנים א[י]נה יכולה למאן עכשיו ולעקור נשואין הראשונים ותתיבם דבשניה לא אמרינן יש מיאון לאחר מיתה במקום דאתי למשרי צרת בתו שמיאנה כמו שכתבתי בדין יבמה בח"א פשוט.
<h2>דף קט:</h2>
קטנה שלא מיאנה וגדלה אף על פי שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון אלא צריכה גט מדרבנן דקדושיה תלויי' וכי גדלה גדלו בהדא ואם נתקדשה לאחר קודם שגרשה הראשון תפסי בה קדושין מאחר שאינה צריכה גט מראשון אלא מדרבנן וצריכה גם כן גט משני ואם רצה השני לכונסה מגרש ראשון וכונס שני אבל מגרש שני וכונס ראשון לא כדי שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין פירוש אחר שנתקדשה לאחר. ודוקא היכא דלא בא עליה שני קודם שנתגרשה מראשון אבל בא עליה שני קודם גירושי ראשון אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם דה"ל כאשה שהלך בעלה ונשאת ובא בעלה דצריכה גט מזה ומזה אבל הולד אינו ממזר לא מזה ולא מזה דנישואי רבנן נינהו ולא מדאוריתא. כל זה מיירי שלא בא עליה ראשון אחר שגדלה דאם בעלה קנא' קנין גמור מדאוריתא ואינה צריכה גט משני אם נתקדשה לאחר אחר שבא עליה דקידושין תלויין כמו שכתבתי וכשגדלה גדלו עמה כשבעלה פשוט וכן פירש רי"ף. ומה שחלק רי"ף וכתב שאם בא עליה שני קודם גירושי ראשון שאסורה לשניהם וצריכה גט מזה ומזה כאשה שהלך וכו' כתב הראב"ד שנרא' לו שאפי' בא עליה שני קודם גירושי ראשון שמותרת לו ומגרש ראשון ונמצ' שני כמו שכתבתי בשלא בא עליה שני קודם גירושי ראשון. והרמב"ם כתב כרי"ף והרמ"ה כתב דאם נתקדשה לשני מדעתה דצריכה גט משני ומגרש ראשון ונושא שני ואם חטפה שני דרך אונס ונתקדשה בביאה אינה צריכה גט משני ומסתברא לכל היכא דצריכה גט משני אסורה לראשון שלא יאמרו מחזי' גרושתו מן האירוסין וכל היכא דאינה צריכה גט משני מותר' לראשון ואפילו נבעלה לשני דכיון דאינה צריכה גט משני יאמרו עמדו רבנן בקידושי שני ומצאו שלא היו קידושין ואי משום שנבעלה לשני והיתה תחת בעלה הראשון כיון שלא בעל ראשון אחר שהגדילה לא קנא' קני' גמור ולא מתאסרא עליה בביאת שני וכן הלכתא ע"כ וזו נר' סברת רי"ף.
<h2>דף קיב:</h2>
חרש וחרשת תקינו להו רבנן נישואי' אבל שוטה ושוטה לא תקינו להו רבנן נישואין ולפיכך חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים דכשם שכונס ברמיזה כך יוציא ברמיזה. פקח שנשא פקחת ונתחרש' רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה הרי זה לא יוציא עולמית פשוט ביבמות ועוד פשוט והאשה שנתחרשה אחר שנשאת יוצאה בגט ואיש שנתחרש לא יוציא והחרש' שהשיא' אביה יוצאת בגט. חרש כונס ברמיזה פירוש מקדש אשה שרומזין לו וכן חרשת נכנסת ברמיזה וכשם שכונס ברמיזה או נכנס' מוציא בגט ברמיזה פשוט ביבמות. וכל דיניהם ביארתי לענין הגט בדינם. שוטה אין קדושיו קדושין פשוט ביבמות. ומי נקרא שוטה כתבתיו בדין השוחט בדין חרש שוטה וקטן אין מוסרין להם לשחוט וכו' וכתב הרמ"ה פירו' חרש מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג הדברים על בוריין אף על פי שדלה וחלושה קדושיה קדושין גמורין וכן גרושין. ואם דעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בוריו הרי זה בחזקת שוטה ואין קדושיו קדושין גמורין ואם קדש כשהו' בריא וגרש כשהוא בריא אין גרושיו גרושי'. ואם עתי' צלולה ועתים משובש' ולא ידעינ' העת הידוע שעומ' (ברשותו) [בדעתו] ה"ל ספק אבל אם אנו יודעים בודאי הזמן שעומד בריא והזמן שהוא שוטה הרי באותו זמן שעומד ברי' כל אותו זמן נדון כמוהו פירוש נשא או גרש כשהוא בריא מעשיו קיימי כל אותו הזמן ואם כשהוא שוטה אין דבריו כלום ולא מעשיו כי דנין לפי אותו עת שעמד בתוכו ע"כ.
קטן לא תקנו לו רבנ' נשואין וקטנה תקנו לה רבנן נשואין שלא ינהגו בה מנהג הפקר פשוט ביבמות.
